הטיעון המקורי לא עזר לכלל-ביטוח

אם חשבתם ששמעתם כבר מחברות הביטוח את כל הטיעונים האפשריים למה הן לא צריכות לשלם, הנה אחד חדש, מקורי במיוחד, שהעלתה חברת כלל-ביטוח.
החברה טענה, כי המבוטח החנה את רכבו במקום מועד לפורענות, שבו נגנבו כבר בעבר שני כלי רכב יוקרתיים, ומערכת האיתוראן אינה פעילה במקום חניה זה. הוא ידע על כך - ולמרות זאת החנה שם את רכבו, מרצדס 300. לפיכך, משנגנב רכבו - יש לקזז מסכום הפיצויים להם הוא זכאי 10% בגין רשלנות תורמת. טיעון מקורי זה הועלה בתביעה שהוגשה נגד כלל-ביטוח לתשלום ריבית והצמדה על כספי פיצויים ששולמו באיחור ליורשיו של מבוטח, בעל המרצדס שנגנבה.
השופטת נועה גרוסמן מבית משפט השלום בתל-אביב לא התרשמה מהמקוריות, ודחתה מכל וכל את הטיעון של חברת הביטוח. השופטת ציינה, כי עיינה בפוליסה של חברת הביטוח ולא מצאה בה כל סייג האוסר על המבוטח להחנות את מכוניתו במקום כלשהוא. החברה חויבה בתשלום הפרשי ההצמדה והריבית.

עיכוב של שנה בתשלום

וכך התנהל הסיפור: מדובר ברכבו של המנוח אליהו ספקטור, שנגנב ב-19 בנובמבר 1998. הפיצוי ליורשיו שולם על ידי כלל-ביטוח רק ב- 2 בדצמבר 1999. התובעים, ערן וליאור שינקביץ, טענו כי כלל-ביטוח צריכה היתה לצרף לתשלום הפרשי הצמדה וריבית בסך 11,309 שקל, הנובעים מעיכוב של כשנה בתשלום הפיצוי המגיע למבוטח על-פי הפוליסה.
כלל-ביטוח טענה, שהעיכוב בתשלום נבע מהתמהמהות היורשים ומחדליהם להודיע לחברה על פטירת המנוח, שהיה מבוטח שלה. לטענתה, אילו היתה מקבלת את המידע במועד - היתה משלמת מיד, ולכן אין היא חייבת בתשלום ריבית והצמדה.
עוד טענה כלל-ביטוח, כי המבוטח לא היה זכאי לקבל את מלוא הביטוח, עקב רשלנות תורמת מצידו, וכי היורשים קיבלו את הפיצוי לפנים משורת הדין. הרשלנות של המבוטח הוערכה על-ידי החברה ב-10% מסכום הפיצוי, שעמד על 213,591 שקל. לפיכך, טוענת כלל-ביטוח, סכום זה היה מתקזז כנגד התביעה.
השופטת פסלה, כאמור, את טיעון הרשלנות, והוסיפה כי החיוב לשלם הפרשי הצמדה וריבית נועד לשמור על ערך הכסף. לדבריה, אין מדובר בקנס אלא במנגנון שנועד לשמור על ערך הכסף: מאחר שהכסף היה בכל תקופת העיכוב בידיה של כלל, היא יכולה היתה לשמור על ערכו כטוב עיניה. העברת הכספים ליורשים ללא ריבית והצמדה, קבעה השופטת, תעשיר את כלל שלא כדין.