לפני שנים בודדות התקשרה אלי אישה בת 50 לערך, נשמעה מאוד נחמדה והתחילה לספר על אימה בת ה 70 + ואמרה שהיא חושבת שכדאי שנפגש. לפגישה היא הגיעה עם אימה, אישה מקסימה וחייכנית שניכר עליה המעמסה הלא פשוטה של החיים. אותה אמא, נקרא לה רבקה, חששה להגיע למפגשים לבד, הסבירה שאין צורך לדעתה, היא עברה את השואה אז היא אסירת תודה על כל מה שהיא מקבלת ובכל זאת השתכנעה להגיע לפגישה אחת בודדת איתי לבד ומאז הכל היסטוריה.
ההסתכלות שאני מלמדת להתמודד עם החיים, עם מצבים חדשים, שינוי סטטוס, השינוי לדיור מוגן או השינוי בצרכים בבית, הבדידות, הילדים והנכדים שממשיכים בחייהם, ההתרחקות מבני המשפחה, הצרכים השונים בגיל השלישי, הכרות של אנשים חדשים, זוגיות חדשה שמתפתחת וכמובן עם התמודדויות משנים קודמות. המקום של ההקשבה, ההכלה, הידיעה שיש אל מי להגיע פעם בשבוע באופן קבוע להשמיע את הרהורי ליבך, רזי נפשך ולדעת שתמיד יש את מי לשתף בכל מצב רוח אם זה בשמחה ובעצב.

המקום החשוב של הנפש לפרוח